אדל, אמא של רונה

כשנכנסים לגן של ערן, יש מעל פינת המעילים ופניני הלשון של הילדים, שלט כתום, קצת מצ'וקמק, שמכיל בתוכו את כל הרעיון של הגן. הגן של ערן- ושל הילדים.

בשנתיים שהיינו בגן (היינו, כי הגן הזה בהחלט הופך למשהו שהוא חלק מהמשפחה, גידלנו שם את הראשונה, והמשכנו עם השנייה, ואם היינו רק נשארים בתל אביב, כנראה שהיינו עושים עוד ילדים כדי להמשיך ולשלוח אותם לגן... :)) הרגשנו שהבת שלנו זוכה לכל מה שהיינו רוצים שייתנו לה בהעדרנו- חום, אהבה,הקשבה, וחינוך- והכל בשקט ובנועם.

גם בגן של ערן יש ימים לא טובים. אבל הורה שחושב שבגן הכל זהב כל דקה, טועה בגדול. גם בבית זה לא כך, ומין הסתם, הגן הוא בית שני וגם שם יש הכל מהכל- היופי בגן הזה, שיודעים להתמודד שם עם מכלול הדברים, באופן אחראי, ובעיקר מסור לטובתם של הילדים. השארתי את הבת שלי בלב שלם בבוקר ואספתי אותה בקושי אחר הצהריים, כי היא לא רצתה ללכת הביתה...

הצוות מסור לילדים וברובו ברמה גבוהה, הם יודעים לתת מענה לכל ילד על פי דרכו, ועל פי אופיו, ומצד שני, מצליחים ללמד אותם גם ערכים חברתיים כלליים...

מה יש לומר? אנחנו מתגעגעים...

אדל,אמא של רונה